החלטה בתיק בש"פ 8626/04

1.        זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת) בה הוחלט על חילוט חלק מכספי פיקדון כספי אשר הפקיד העורר כתנאי לשחרורו בערובה.

2.        לעורר ולאדם אחר, הנאשם ביחד עמו, מיוחסת עבירה של רצח בכוונה תחילה. נסיבות העבירה מתוארות בכתב האישום כך: העורר ואדם אחר שהו בסמוך לפני ביצוע העבירה במרכז מסחרי בבאר-שבע כאשר נתקלו במנוח והתפתחה ביניהם קטטה. בשלב מסוים עזבו השניים את המקום. לאחר כשעה, חזרו השניים למקום כשהם מצוידים בסכינים וחיפשו את המנוח שהיה אותה עת בחנות במרכז. כאשר יצא המנוח מהחנות, נוצר שוב עימות בינו לבין השניים שבמהלכו בעוד המנוח מחזיק סכין, השותף תקף את המנוח מן הצד ודקר אותו בירכו השמאלית, ואילו העורר שלף את סכינו שלו, צעד קדימה, ודקר את המנוח בחזהו - פגיעה שהביאה למותו המיידי של המנוח. עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של השניים עד לתום ההליכים. ביום 3.4.04 הורה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ש' דברת) לשקול חלופת מעצר אשר "תתחום גבולות לשניים, תפקח עליהם לאורך כל שעות היממה ותימנע מהם כל קשר עם העולם החיצון". חלופת המעצר שהציע העורר, על פיה הוריו ואחותו הם אשר ישגיחו עליו, נדחתה לאחר שבית המשפט התרשם כי במסגרת זו לא יושג פיקוח אפקטיבי על העורר. ביום 15.4.03 הורה בית המשפט (כב' השופט הנדל) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בבית אחותו ובעלה, בכפוף להפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסך 75,000 ש,ח, חתימת העורר על ערבות עצמית בסך 250,000 ש"ח, וחתימת הערבים שהומצאו - אחותו של העורר ובעלה - על ערבות צד ג' בסך 200,000 ש"ח.

3.        העורר שהה תקופת מה בבית אחותו, אולם על רקע גירושיה, עבר על דעת עצמו להתגורר בבית הוריו, בניגוד לתנאי שחרור ובסתירה לקביעת בית המשפט כי בית הוריו אינו מהווה חלופת מעצר ראויה. על פי בקשת אמו של העורר, פנתה באת-כוח העורר לפרקליטות וביקשה את הסכמתה לשינוי מקום מעצר הבית אך פנייתה לא זכתה למענה. ביום 7.7.04 נעצר העורר במרכז המסחרי הסמוך לבית הוריו, תוך שטען בפני השוטר טענות שונות כהסבר להמצאותו שם. בכך הפר העורר את תנאי חלופת המעצר, לא רק בכך ששינה על דעת עצמו את מקום מעצר הבית, אלא גם בכך שיצא על דעת עצמו גם מבית הוריו ונמצא מסתובב בעיר. לאור זאת, נענה בית המשפט המחוזי לבקשת המדינה והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. נוכח ההפרה הבוטה של תנאי השחרור ועשיית דין לעצמו, הורה בית המשפט על חילוט 5,000 ש"ח מכל אחת מהערבויות שניתנו על ידי אחות העורר ובעלה תוך שציין כי שיעורן הנמוך של סכום הערבות נקבע בהתחשב בהיותם של הערבים זוג צעיר המצוי בהליכי גירושין. כן הורה על חילוט סך של 40,000 ש"ח מתוך הסכום שהופקד על ידי העורר במסגרת תנאי שחרורו.

4.        העורר משיג בעררו על החלטת בית המשפט לחלט 40,000 ש"ח מתוך סכום הפיקדון שהופקד על ידיו במסגרת תנאי שחרורו בערבות. הוא טוען כי הפרת חלופת המעצר על  ידו לא היתה חמורה במידה כזו המצדיקה חילוט סכום כה גבוה, וכי לגבי שותפו לעבירה, שגם הוא הפר את תנאי השחרור שהוטלו עליו, חילט בית המשפט סכום נמוך בהרבה.

           המדינה מתנגדת לנטען בערר וטוענת כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט באשר לסכום החילוט שנקבע.

5.        דין הערר להידחות. מושכלות ראשונים הם כי תנאי ערבות והפקדה כספית הנדרשים מנאשם כתנאי לשחרורו בחלופת מעצר נועדים להבטיח כי במקרה של הפרה הם ימומשו במלואם או בחלקם לאוצר המדינה. אף שסעיף 51(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 מדבר ב"חילוט הערבות" בלא ציון מפורש כי ניתן לחלט את הערבות כולה או מקצתה, בשונה מההסדר התחיקתי שקדם להוראה זו (סעיף 48 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982) הדעת  נותנת כי שמורה לבית המשפט הסמכות להורות לא רק על חילוט הערבות כולה, אלא גם על חילוט חלקה, תוך שהשיעור הנאות נקבע בהינתן מכלול נסיבות הענין העומד לדיון (קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ראשון, תשנ"ז-1997, עמ' 269). בכך, משמשים תנאי הערובה משום בטוחה לכך כי נאשם יכבד את תנאי השחרור וימנע מלהפר אותם, וכי הערבים שנטלו אחריות לפקח עליו יעמדו בחובתם זו, שאם לא כן, עלולים להם להיפגע בכיסם. להיקף הערבויות הכספיות המוטלות קשר ישיר לטיב העבירות בהן מואשם הנאשם ולמסוכנות הנובעת משחרורו, בין לביטחון הציבור, ובין להיקף החשש הנובע מכך לתקינות ההליך השיפוטי הצפוי. באותה מידה, סכום החילוט הסופי עליו מחליט בית המשפט במקרה של הפרת תנאי השחרור גם הוא תלוי נסיבות, ובכלל זה נגזר ממהות האישומים העומדים כנגד הנאשם ומאופי הפרת תנאי השחרור בו מדובר.

6.        בענייננו, הואשם המשיב בעבירה החמורה מכל - רצח בכוונה תחילה. שחרורו חייב, בין היתר, תנאי ערבות ופיקדון גבוהים כנגזר מטיבה החמור ביותר של העבירה בה הוא מואשם. המציאות הראתה כי העורר, לא רק שהפר את תנאי מעצר הבית פעם אחת בעוברו מבית אחותו לבית הוריו - מקום לגביו נקבע כי הוא אינו יכול לשמש חלופה נאותה - אלא הגדיל לעשות בכך שעזב בלא רשות את בית הוריו ונמצא מסתובב ברחובות העיר בלא טעם מוצדק. הפרה בוטה זו של תנאי השחרור בלא הצדק סביר מחייבת החמרה בהיקף מימושן של ערבויות השחרור, כדי שלא תיהפכנה, חלילה, לאמצעי השקול לאות מתה, ולכלי שמשמעותו הינה תיאורטית בלבד.

           בנסיבות העניין המתאפיינות בחומרה יתירה, חילוט הסך 40,000 ש"ח מתוך פיקדון הנאשם העומד על 75,000 ש"ח אינו חורג מן הסביר כלל ועיקר, ואין כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט בעניין זה. אין בניסיון להשוות בין עניינו של העורר לעניינו של שותפו, אשר לגביו חולט סכום נמוך בהרבה, כדי להצדיק תוצאה אחרת. הנסיבות הפרטניות הקשורות בשותף אינן בפנינו - בין לענין הטעמים שהביאו את בית המשפט מלכתחילה להתנות את שחרורו בהפקדה כספית נמוכה באופן ניכר מזו שנקבעה לגבי העורר, ובין מבחינת נסיבות ההפרה של תנאי השחרור, והטעמים שעמדו ביסוד סכום החילוט שנקבע לגביו.

           אין, איפוא, מקום להתערב בהחלטת בית המשפט באשר להיקף סכום החילוט שהושת על העורר, ודין הערר להידחות.

           ניתנה היום, כ"ה בתשרי תשס"ה (10.10.2004).

                                                                                                   ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: